"לפני עשור, מכשיר סי.טי הפיק 16 חלקי תמונה בסיבוב אחד. היום - 256 חלקים"

שלומי כדורי הוא פיזיקאי רפואי במכון דימות ורפואה גרעינית בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה.

איך הגעת לתפקיד?

שלומי כדורי: "למדתי תואר משולב בהנדסת אלקטרוניקה ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בהנדסה גרעינית (פיזיקה רפואית) באוניברסיטת בן גוריון, וממש לאחרונה הגשתי לשיפוט את עבודת הדוקטורט שלי. במשך 11 שנים עסקתי בהיבטים הפיזיקליים של דימות ורפואה, ועבדתי בחברת 'כללית הנדסה רפואית' (חברה-בת של שירותי בריאות כללית; ע"א). התעסקתי בייעוץ, פיתוח והטמעה של טכנולוגיות חדשות. למכון דימות ורפואה גרעינית בשניידר הגעתי לפני ארבעה חודשים".

מה עושה פיזיקאי רפואי בבית חולים?

"זה תפקיד שיש לו כמה מרכיבים, כמו בקרת איכות ואופטימיזציה של המכשירים, שיפור והטמעה של שיטות סריקה מתקדמות, מחקר וגם הובלת תהליכים להורדת כמות הקרינה בבדיקות הדימות לילדים – שהם המטופלים בשניידר".

• "אנחנו טועמים את הדגים בזהירות, אבל לרוב העובדים פה יש כבר קיבה מברזל"
• "גברים חוששים מהטיפול, אבל בסוף רובם אומרים 'לא היה נורא בכלל'"

מכשירי דימות לא מגיעים עם הוראות או מדריך יצרן לגבי שימוש במצבים ובדיקות מסוימים? למה בעצם צריך פיזיקאי רפואי בשביל זה?

"בתי החולים קונים מכשירים מאוד מתקדמים, אבל כדי להפיק מהמכשירים האלה את המיטב צריך להכיר את הפיזיקה של המכשיר, את כל התכונות והיכולות שלו. יש כאן הרבה מרכיבים ופרמטרים טכניים ופיזיקליים בעלי משמעות, וזה תהליך שבו הקליני מתורגם לפן הפיזיקלי וההנדסי.

"איכות התמונה, למשל, תלויה בהרבה משתנים. מצד אחד, אנחנו רוצים להפיק תמונה דיאגנוסטית מיטבית, ומצד שני השאיפה היא לצמצם ככל הניתן את החשיפה של המטופל לקרינה. יש בדיקות שבהן מה שמעניין אותנו זה הניגודיות, או מקרים שבהם הרזולוציה חשובה יותר. במקביל, צריך לדאוג שיהיו בתמונה כמה שפחות עיוותים. כאן הפיזיקאי נכנס לתמונה, כי הוא צריך להתאים את היכולות של המכשיר באופן מיטבי לצרכים הקליניים הספציפיים של המטופל ושל הרופא".

וחוץ ממיצוי היכולות של המכשירים, מה עוד אתה עושה?

"אני אחראי על פרויקטים של מחקר והטמעה של שיטות וטכניקות חדשות, וגם אחראי לבקרת האיכות של המכשירים הקיימים והחדשים. כשבית החולים קולט מכשיר חדש, אני אחראי לוודא שהוא עומד בסטנדרטים הרפואיים והמחקריים הנדרשים, ולבנות להם תוכנית בקרת איכות עקבית.

"יש גם את כל מה שקשור בבטיחות המטופלים, כמו ניטור הקרינה שהם סופגים ולראות שאין חריגות, מדידות של חשיפה ונזק קרינתי. לטיפול קרינתי יש אפקט ביולוגי שמשתנה בין מטופל למטופל. יש הבדל בין גוף גדול לגוף קטן, בין ילד למבוגר. יש הבדלים גם בין האיברים השונים שעוברים סריקה במכשיר".

איך נראה יום העבודה שלך?

"יום העבודה שלי נחלק בין כמה תחומים: את חלקו אני מעביר במכון הדימות, וחלק נוסף במכון הרדיותרפיה. אני מגיע לעבודה כל יום בסביבות 7:00 בבוקר. כשאין סריקות, אני עובד על המכשירים עצמם עם ציוד בקרה ואביזרי סימולציה, ועורך כל מיני אנליזות. בחלק מהזמן אני מבצע תכנוני קרינה לבדיקות של מטופלים. אני מקדיש זמן גם לקריאה של מאמרים ומחקר, מתוך מטרה לקדם שיתופי פעולה חדשים ולחפש טכנולוגיות חדשות. בנוסף, אני גם נפגש עם הרופאים ועובר איתם על כל מיני בדיקות שנעשו.

"יש עכשיו פרויקט גדול וחשוב שאנחנו עובדים עליו חזק, וקיבלנו עבורו סיוע ממשרד הבריאות. זה פרויקט של אופטימיזציה לפרוטוקולים בבדיקות סי.טי – להטמעת תכונות מתקדמות לניטור וניהול קרינה. במסגרת הפרויקט פיתחנו טכניקה שמאפשרת להפחית את השימוש בקרינה. אצלנו בשניידר, מנת הקרינה בבדיקות נמוכה הרבה יותר ממקומות אחרים".

תכנון קרינה זה לא משהו שרופא קרינה אמור לעשות?

"רופא קרינה קובע כמה קרינה יקבל הגידול עצמו, מה תהיה החשיפה ועד כמה ניתן או צריך להימנע מחשיפה וסיכון של איברים סמוכים. הפיזיקאי אחראי לבנות את תוכנית הקרינה והוא קובע מאיפה תבוא הקרן ומה תהיה התפלגות רמת הקרינה. בנוסף, הפיזיקאי מבצע גם בדיקה למכשיר עצמו ומוודא שהכל עובד כמו שצריך ושהמכשיר מפיק את רמות הקרינה הנדרשות".

מכשירי הדימות עובדים שנים רבות על בסיס אותו עקרון ברמה הפיזיקלית, עד כמה התחום התקדם מבחינה טכנולוגית?

"יש התקדמות כל הזמן. רק לאחרונה קלטנו לבית החולים מכשיר ספקט סי.טי המתקדם ביותר בעולם, שעולה פי שלושה ממכשיר רגיל. בסוג נוסף של מכשירים בבדיקות סי.טי, יש שיפור גדול במה שנקרא 'שרשרת יצירת תמונה', אם זה מבחינת חומרה ואם באיכות הגלאים, שנותנים יחס אות-רעש גבוה הרבה יותר ויכולים לכסות בסיבוב אחד שטח גדול בהרבה. לשם המחשה, אם לפני עשור וחצי, סיבוב אחד סביב גוף המטופל היה מפיק 16 פרוסות (חתכי-תמונה; ע"א), היום כבר ניתן להפיק 256 פרוסות בסיבוב. זה אומר שאתה מקבל תמונה ברזולוציה גבוהה של איבר שלם בסריקה אחת".

עד כמה רופאים ואנשי צוות מכירים ומבינים את העבודה שלך? הם מתחברים לעולם הפיזיקלי שאתה מגיע ממנו או שזה כמו סינית בשבילם?

"הממשק עם הרופאים הוא טוב מאוד. אני בעצם המתורגמן של הצרכים הקליניים שלהם מול מכשירים. המכשיר יכול לעשות הרבה דברים וצריך מישהו שיתאים את היכולות האלה לצרכים של הרופאים. מעבר ליכולת 'לדבר' עם המכשיר, הפיזיקאי אמור לעזור גם בשיטות עבודה וגם להגן עליהם מבחינת קרינה - איפה לעמוד כדי לחטוף כמה שפחות קרינה במצבים כמו צנתור או צילומים ושיקופים, שאלה מצבים שבהם הם צריכים להיות קרובים למטופל בזמן הסריקה".